ההיסטוריה של יצור זכוכית

לפני כ- 5500 שנה חנתה על חוף עכו סירת ימאים שהייתה בדרכה עם סחורות מלבנון למצריים. הימאים הבעירו אש על החוף בכדי לחמם את ארוחת הערב ובכדי להתחמם סביב האש.

 בבוקר שאחרי הבהיקה קרן של אור מתוך האזור שבו בערה האש לילה קודם. הימאים הופתעו לראות את תחתית החול שהפכה זגוגית, קשה ושקופה במעט.

מאז שימשה התערובת החדשה של חול נוזלי בטמפרטורה גבוהה, לאיטום כלי חרס למזון ולמשקה.(גלזורה)

לא עבר זמן ומיד החלו ליצר כלי נוי מזכוכית וכלי אוכל. 1500- לפני הספירה.

הזכוכית הייתה גם לפתרון עבור קשי רואי, עדשה להגדלה ועבור שימושים צבאיים כמו טלסקופ ימאים וכוונות צלפים. 700- לפני הספירה 

לאט ובטוח הזכוכית היום היא חומר נפוץ ביותר בגלל הזמינות האין סופית של החומר והפשטות ביצור.

הזכוכית בהגדרתה היא "נוזל שקפא בטמפרטורה משתנה".

היא קופאת בטמפרטורת החדר ומותכת בטמפרטורה של בין 1500 ל 2600 מעלות בהתאם לסוג הזכוכית והשימושים בה.

ההשפעות על הזכוכית הן טרמיות והיא רגישה לחום ולקור קיצוניים ועשויה להתפוצץ.

ניפוח זכוכית אז וגם היום, נעשה באותה שיטה בדיוק. הנפח אוסף עיסה של זכוכית מתוך התנור על ידי צינור מתכת חלול דמוי קשית, ארוך מספיק כדי להרחיק ממנו את החום הרב. מעגל ומחליק את החומר ונושף לתוכו בכדי ליצר חלל בתוך העיסה (דמוי בלון).

בכדי לקבל צורה אחידה משתמשים בתבנית שלתוכה מנפחים את הבלון.

בכדי ליצור יצירה יחידנית, מעבדים את הבלון בכלי עבודה שיצרו הנפחים כגון: מלקחיים למשיכה ועיצוב הזכוכית, תבנית עץ לעיגול והחלקה, פלטה מתכת חלקה בכדי ליצור תחתית ישרה לאגרטלים, מספריים לחיתוך הזכוכית, ועוד מני שיפורים שבאו עם הזמן, אך מתמיד נשמרו הטכניקות  העתיקות וכך עד היום.

הרכב הזכוכית ברובו הוא חול מדבר צרוב שמש וזגוגי. יצואנית גדולה של החול, היא מצריים ומפעלים בעולם מעדיפים את החומר החצי מוגמר מהאפשרות האחרת של ליצור את החומר עם תוספים היוצרים את איכות הזכוכית הזגוגית.

 התוסף הנפוץ הוא אבן סיד, אך יש תוספים מתכתיים ותערובות שונות ומשונות בהתאמה למוצר, לשימושים בו ולאיכות הזכוכית הנדרשת.

צבע הזכוכית מתקבל אף הוא מתוספי מתכת בזכוכית, לדוגמא, זכוכית קריסטלית צלולה מאוד היא זכוכית שיש בה עופרת, ככול שיש יותר עופרת הזכוכית יותר צלולה.

בכדי לקבל זכוכית בצבע אדום, נצטרך להיפרד מכמות לא קטנה של זהב טהור, ולכן בדרך כלל כשהזכוכית בצבע "RUBY" יהיה  המוצר יקר יותר מאחיו בצבעים אחרים.

ירוק הוא צבע שמתקבל כשיוצקים ניקל לתוך התערובת.

צהוב נוצר כשמוסיפים גופרית ומלח לזכוכית, או טיטניום לגוון חזק יותר. 

סגול מתקבל כראקציה של MANGANESE וזכוכית הבסיס שהיא ירוקה במעט.

 כחול מתקבל בהוספת נחושת.

טורקיז יתקבל מנחושת ואוקסיד.

BORON הוא חומר שגורם לנטרול השפעות טמפרטורה בזכוכית ולכן זכוכית שמכילה אותו הנקראת "פיירקס" היא זכוכית שניתן להכניס למקרר ולתנור מבלי לחשוש מהתפוצצות הזכוכית.

 זכוכית שטוחה המשמשת לזיגוג בניינים ושימושים נוספים.

הרכב הזכוכית הממוחזרת הוא חול וזכוכית גרוסה ממחזור של צנצנות ובקבוקים.

הזכוכית מומסת בטמפרטורה משתנה וכשהתערובת מגיעה ליציאה לקראת יציקה היא בטמפרטורה של 1000 מעלות.

העיסה ניצוקה אל אמבט של עופרת מותכת אף היא והעופרת מחליקה את תחתית הפלטה ומשקל הזכוכית את חלקה העליון.

היצור של זכוכית חלונות, היא יחידה רצופה שמיוצרת ללא הפסקה ובקצה התהליך חותכים את הזכוכית למידות הניתנות להובלה.

אחרי תהליך יצור הזכוכית, החומר חייב בתהליך קירור מבוקר עד לטמפרטורת המפעל בכדי שלא ליצור קירור מהיר שיגרום לחלק החיצוני של הזכוכית להתקרר והפנימי להישאר חם, מה שיגרום פיצוץ מידי של הזכוכית.

כשזה קורה ויש תקלות, השברים חוזרים לתנור להתכה מחדש.

בסוף פס היצור יש ביקורת יצור שבמקרה של יצור זכוכית חלון היא בקרת לייזר הבוחנת את הפרשי הטמפרטורה בעומקים שונים של הזכוכית.